פסק-דין בתיק ע"ע 42535-09-11

1.         לפנינו ערעור עובדי מקורות (להלן: המערערים), וערעור מקורות (להלן: המשיבה) על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגנית הנשיאה השופטת יהודית הופמן-גלטנר ונציגי הציבור מר משה גולדפרב ומר נתן בורוכוב; תע"א 1418/08).

בפסק הדין נדחתה ברובה תביעת המערערים למתן סעדים הצהרתיים, לעריכת חשבון, לתשלומים שונים בגין תקופת העסקתם במתקנים לטיהור שפכים שהופעלו על ידי המשיבה, והתקבלה חלקית תביעת חלק מהמערערים לתשלום פיצויים בגין התנהגות המשיבה שלא בתום לב ואי מילוי חובתה לקיים הליכי שימוע. כמו כן, בשים לב לנסיבותיהם האישיות של המערערים וניסוחו של הסכם ההעסקה המיוחד לפיו הם הועסקו - לא נעשה צו להוצאות למי מהצדדים, והמשיבה חויבה לשלם לכל אחת מהמשיבות בשני הערעורים (להלן: חברות כוח האדם) שכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ש"ח לכל אחת.

2.         המערערים ערערו על דחיית תביעתם לגופה, ואילו המשיבה ערערה על חיובה בתשלום פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין וחיובה בתשלום שכר טרחת עורך דין למשיבות חברות כוח האדם.

3.         לאחר עיון בכל חומר התיק, ובחינת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי בעיקרו של דבר, ראוי פסק דינו של בית הדין קמא להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

4.         מעבר לזאת, מצאנו מקום להוסיף את הדברים הבאים:

א.        קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא בפסק דינו מעוגנות היטב בתשתית הראייתית שהייתה בפניו ומסקנותיו המשפטיות ראויות להתאשר על סמך אותה תשתית עובדתית מוכחת שנקבעה על ידו.

ב.         בדין קבע בית הדין קמא, בהסתמך על המסמכים והעדויות, כי אין להכיר במערערים כעובדי המשיבה, גם בתקופה שעבדו באמצעות חברות כוח האדם במתקנים לטיהור שפכים שברשויות המקומיות.

ג.         בדין קבע בית הדין קמא כי תנאי העסקתם של המערערים היו על פי ההסכם המיוחד שנחתם עמם, ועם נציגות העובדים, בהסתמך על ההסכם הקיבוצי לעובדי מקורות משנת 1990 (להלן: ההסכם הקיבוצי). לאור האמור, בדין נדחו תביעות המערערים לתוספות שכר שונות שקבועות בהסכם הקיבוצי. בית הדין ביסס את קביעותיו העובדתיות לעניין פרשנות סעיף 4(א) להסכם המיוחד, על ההקשר התעשייתי-מפעלי, ולא מצאנו מקום להתערב בפרשנותו את הוראת אותו סעיף. מעבר לטעמי בית הדין נוסיף כי המערערים בחרו שלא להזמין לדיון את נציגות העובדים על מנת לתמוך בעמדתם בדבר פרשנות הסעיף, ולכך יש משמעות לעניין פרשנותו של אותו הסעיף.

ד.         לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין בדבר אי זכאות המערערים לקידום בדרגה מכוח סעיף 4(ג) להסכם המיוחד. מעבר לדרוש נציין, שהמערערים לא כימתו את הסעד הנתבע על ידם על פי עילה זו ולא הוכיחו נזק, ככל שנגרם להם.

ה.        כמו כן, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין קמא לעניין העדר מעמד של "קביעות מקומית" לכל המערערים פרט למר יפים רדובסקי.

ו.         במאמר מוסגר נציין, כי המערערים לא תבעו בכתב תביעתם תשלום בגין קצובת ביגוד ולא ערערו בעניין זה על פסק דינו של בית הדין קמא.

ז.         קביעותיו הפרטניות של בית הדין קמא באשר להליך השימוע לכל אחד מהמערערים הנן קביעות עובדתיות שאין מקום לגביהן כי נחרוג מהכלל לפיו ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאיו העובדתיים של הערכאה הדיונית, וממילא אין מקום להתערבותנו גם בסכום הפיצוי בגין העדר שימוע תקין שפסק בית הדין קמא לגבי רוב המערערים.

ח.        באשר לעניין אי חיוב המערערים בשכר טרחת עורך דין למשיבה, וחיוב המשיבה בתשלום שכר טרחה לחברות כוח האדם - בנסיבות העניין לא מצאנו מקום להתערב בפסיקתו של בית הדין האזורי, ולא מצאנו מקום לחרוג מהכלל של אי-התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעת הערכאה הדיונית לעניין פסיקת שכר טרחת עורך דין.

סוף דבר

5.         שני הערעורים נדחים.

            נוכח דחיית ערעורי הצדדים, כל צד יישא בהוצאותיו בערעור זה.

סכום שכר טרחת עורך דין שנפסק לחברות כוח האדם על ידי בית הדין האזורי, יהיה בגין ההליכים בשתי הערכאות.

ניתן היום, כ"ח חשון תשע"ג (13 נובמבר 2012 ), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.